סיפור נוסף שקרה השבוע, ושבא לנו להביא לכם אותו, היה מסיבת פרידה, שנערכה בביתו של הממונה על אגף ההסברה במשרד העבודה והרווחה גבי (קטצ'ו) הילמן, ואשר אשתו נחמה קוראת למשרד הזה, משרד העבודה ו\או הרווחה. כלת השמחה היתה לא אחרת מאשר נתיבה בן-יהודה, שטורחת תמיד להזכיר, שאין לה קשר לאליעזר. נתיבה הזאת היא טיפוס משהוא לא רגיל, וככה התגלגלו הסיפורים על תקופת העבודה שלה, ואפילו אני, שהייתי צעיר ועול ימים לעומת הנוכחים במקום, לא יכולתי שלא להתגלגל מצחוק לשמע כמה מהאנקדוטות.
כמו למשל, ההסבר שלה לעובדה, שעברה בין אגפי המשרד, שבו סיפרה, כי כל מנהל העביר אותה למנהל האחר בטענה, שאצלו היא תהיה יותר טובה. בין הנוכחים ראינו שני מנכ"לים ישראל גורלניק, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, ומנכ"ל שירות התעסוקה, ברוך חקלאי שבימים אלה אינו סובל מחוסר עבודה, סמנכ"ל אחד, אשר פרי-הר, שאשתו היא רב-פקד במשטרה, ועוד כל מיני פקידים בכירים כמו דני ארטום, קצין התקציבים של המשרד, המכונה גם רב-קצץ, ושלמה אמר, האחראי על תעסוקה בשטחים, או במלים אחרות דואג לכך, שלא יהיו לנו ערבים פנויים, ועוד כמה ג'ובניקים.
וכטוב ליבם ביין ובוויסקי ובאוזו שזרמו כמים, החלו שרים משירי הפלמ"ח, וכשהגיעו לשיר "שורו הביטו וראו" של הרצפלד נזדעק זלמן חן, דובר שרות התעסוקה, ואמר שבמקור המילים אינן "את מקוש, טוריה וקילשון", כי אם "יש מקוש, טוריה וקילשון" ומי כמוהו יודע, כי הוא כתב את המילים, וכנראה האת (עט) היא תוספת של הסתדרות הפקידים.
על כך הגיבה נתיבה, שהיא פלמ"חניקית אמיתית, והיתה אפילו סגן מפקד פלוגה בליל הגשרים, שעד שנת 48' היא זוכרת טוב, ומאז אין שום דבר שווה לזכור אותו. אחרי שרקדה קצת קרקוביאק עם המנכ"ל ישראל גורלניק, ועם מנהל המרכז להכוונה לערי פיתוח זהר גינדל אמרה שעד היום לא יצא לה לרקוד עם פיל והיפופוטאם ביחד...
בסוף היא נתנה ספיץ', והודיעה, שהיא לוקחת את הפנסיה שלה, ועוזבת בזמן בעיצומם של הדיונים על חוק הפנסיה, והוסיפה בלשון המיוחדת לה כל כך ש"משטרת" השפה העברית לא תוכל להחליט איך אנשים ידברו, ושחוק הלשון העברית יעזור כמו כוסות רוח למת, ובסוף לשמחתנו הודיעה, שהכרך השני של המילון העולמי לעברית מדוברת יוצא או-טו-טו, ובציטוט מדבריו של יוסף טרומפלדור סיימה, "לכו בעקבותי", ואנחנו מצדנו אמרנו מברוק, ונקווה שזה יקרה רק בעוד כמה שנים טובות.